ליבסון אליעזר

נולד בשנת 1910 ברוסיה [1, 2]. בנו של אלכסנדר ליבסון, מראשוני המורים בארץ ישראל. [10] עלה לארץ ישראל בשנת 1925 [1]. למד משפטים בבית הספר למשפט המנדטורי. [1, 2]. הוסמך כעורך דין בשנת 1944 [1]. שירת בשירות המשפטי בצה"ל עם הקמתו [1]. בשנת 1948 הוצע לעו"ד ליבסון להצטרף למשרד המשפטים, בתפקיד סגן פרקליט מחוז תל-אביב. [3, 4]. בשנת 1949 התבקש שחרורו מהצבא על-מנת שיוכל לשמש בתפקיד זה. [5].

בשנת 1963 מונה כפרקליט מחוז תל אביב. [1]. בשנת 1969 מונה לכהונת שופט בית משפט השלום בפתח-תקווה [1, 9]. באותה שנה מונה לכהונת שופט ראשי של בית משפט השלום במחוז מרכז. [1, 45].

כאחד התובעים הראשונים והבכירים במדינת ישראל, שימש תובע במשפטים מרכזיים באותה תקופה. בכלל זה במשפט נג'יב ומנסור שנחשדו ברצח אליעזר וייס, וזוכו. [27, 28, 6] ובמשפט יעקובוביץ' (משפט אונס ורצח אכזרי, שנודע לשמצה כראשון בישראל). [7, 11, 12]. שימש תובע בתיקי רצח בתוך המשפחה: משפט אב שנחשד ברצח בנו. [13, 14]. משפט אם שהואשמה כי המיתה את בנה הנכה. [15, 16] משפט של בעל שנחשד ברצח אשתו (פרשת האחים סלומון). [17, 18]. כך גם במשפט האנס האכזרי, שזכה לכינוי "השודד בתחתונים". [19] ובמשפט "הפורץ הנוצץ". [20, 21]. שימש תובע בפרשת העיתון "קול העם" שהואשם בהוצאת דיבת ראש הממשלה. [22]. בתביעה נגד נאשמת בהתעללות באסירות יהודיות באוושויץ. [23]. תבע נאשמים במספר תיקי ריגול, ובכלל זה נוטר ממכון ויצמן שנאשם והורשע בקיום מגע עם סוכן זר. [24] ובפרשת ישראל בר שנדון למאסר בגין ריגול. [25, 26]. וכן במשפט [27, 28]. בין התיקים הבולטים בהם ייצג את המדינה, היו תיקי שוחד. בראשם, משפט השוחד בבית החולים "תל גיבורים" (שנודעה כפרשת שפיגל, סמנכ"ל משרד הבריאות). [29-38]. בפרשת מאיר סימון שנאשם בהוצאת כספים במרמה מבנק "הלוואה וחסכון". [39-42]. בפרשת השוחד של מנהל מדור המים בנגב, ציון אלדד. [43-44]. ועוד.

גם כשופט עברו תחת ידיו תיקים רבים. אחד הבולטים שבהם, לפחות מבחינה תקשורתית, היה בעניינה של פקחית הטיסה סילביה מאירס, אשר הואשמה בחוסר זהירות, אשר הובילה להתנגשות מטוסים בעת גרירתם. [46-48].

לאחר פרישתו מונה ליושב ראש הוועדה לעניין חוק נכי המלחמה בנאצים. [1].

נפטר בשנת 1985.