*מוחמד נימר אל-הווארי

השופט מוחמד נימר אל-הווארי נולד בנצרת בשנת 1908 למשפחה מוסלמית ממוצא בדואי. את לימודי התיכון השלים בנצרת, ובשנים 1923-1927 למד בבית הספר למורים בירושלים וקיבל תעודת הוראה. [1] לאחר מכן שימש מורה במשך מספר שנים. ב-1944 הוסמך כעורך דין בעל סמכות להופיע הן בבתי המשפט האזרחיים והן בבתי הדין השרעיים.
הוא היה עורך דין פעיל ממשרד שפתח ביפו. [2]

בשנים האחרונות של תקופת המנדט היה הווארי מעורב בפוליטיקה.

בשנת 1945 ייסד את אל-נג'אדה, ארגון לאומי פלסטיני צבאי למחצה, שהיה בעל עמדה עצמאית ולא זוהה עם אגף מסוים בפוליטיקה הפלסטינית בשנים אלו. [3]

בזמן המלחמה ניסה להגיע להסכם הפסקת אש עם נציגים יהודים כדי למנוע שפיכות דמים ביפו. בעקבות פגישה גלויה עם איש ההגנה יהושע פלמון, שהוארי לא ביקש רשות לקיימה, הוא נקרא להיפגש עם המופתי חאג' אמין אל-חוסיני במצרים, עזב את יפו ועם הקמת מדינת ישראל וסגירת גבולותיה הפך לפליט עם משפחתו. [4]

במשך שנתיים בערך נדד בין כמה מדינות, ובין היתר ייצג את הפליטים הפלסטינים בוועידת לוזאן בשנת 1949. במהלך דיוני הוועידה הציע הווארי כי בגדה תקום מדינה פלסטינית שתהיה בקשרי ידידות עם מדינת ישראל, ואף הציע לשוב לישראל בראש משלחת פלסטינית כדי לקדם הצעה זו. על אף שההצעה נתקבלה על דעתו של הנציג הישראלי משה שרת, היא לא יצאה לפועל. [5]

בשנת 1950 הותר להווארי לשוב למדינת ישראל עם אישתו ועשרת ילדיו [6]. נראה כי הרשויות התירו את שובו בתקווה שייסד גוף פוליטי שייתן משקל שכנגד למפלגה הקומוניסטית בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, אך תקוות אלו נכזבו וגוף מסוג זה לא קם. [7]
בשנת 1955 פירסם הווארי את הספר "סוד הנכבה" [8] שבו סקר את השתלשלות העניינים שהובילה למלחמת 1948 ולתוצאותיה מנקודת מבטו האישית. הספר אינו חוסך ביקורת מההנהגה הפלסטינית של אותה התקופה, כמו גם מהקומוניסטים ומההנהגה הציונית, כולל צה"ל.

ביתו של הווארי ביפו הופקע, והמדינה לא התירה לו לחזור אליו. הוא השתקע בנצרת, פתח בה משרד, והתעמק בפעילות משפטית.בשנות החמישים והשישים היה אחד מעורכי הדין הפלסטינים המובילים בישראל ונחשב לליטיגטור מוביל אף בקרב הציבור היהודי [9]. הוא ייצג פלסטינים בעתירות לבג"ץ בעניינים בעלי חשיבות ציבורית כגון הפקעת אדמות נצרת לצורך בניית העיר החדשה נצרת עילית [10]. במקביל היה פעיל פוליטית בענייני הציבור הפלסטיני, והצטרף למאבקים כגון המאבק כנגד סעיפים בחוק ההתיישנות ב-1958, שהיה בהם כדי לפגוע בבעלות חקלאים פלסטינים על אדמות שעיבדו בגליל. [11]

בשנת 1968, כאשר הוקם בית המשפט המחוזי בנצרת, מונה הווארי לשופט מחוזי בבית משפט זה. [12]

בשנת 1969 מונה לחבר ועדת החקירה הממלכתית שעסקה בהצתת המסגדים בהר הבית. את המסגדים הצית אזרח אוסטרלי בשם מייקל דניס רוהן, ובשל הרגישות הבינלאומית הוקמה ועדת חקירה לבחון את נסיבות ההצתה. הייתה זו הוועדה הראשונה שקמה לפי חוק ועדות החקירה, שהתקבל מספר חודשים קודם לכן, ובראשה עמד השופט העליון יואל זוסמן. הוועדה הגישה את מסקנותיה לראש הממשלה גולדה מאיר בספטמבר 1969.

מוחמד נימר אל הווארי פרש מכס השיפוט בשנת 1978, והלך לבית עולמו בשנת 1984.