בין הצדדים היה דין ודברים בנושאים רבים ביניהם, נזקים כספיים, קלקול היחסים מצד הועדה החקלאית כתוצאה מהפצת דיבות בקשר עם פרה ושור, ברור האשמה שחלק מהמושבה הטיל על התובע שבא לידי ביטוי על ידי הרחקתו מהועד, חתימות ומכתבים נגד התובע, תביעת הוצאת דיבה כלפי הועידה החקלאית בקשר עם שור מובטח באחריות וחשדים שונים של הלשנה.
לאחר שמיעת הצדדים, עיון במסמכים והתיעצות עם המועצה שמונתה לנושא זה, יצא פסק הדין כדלקמן:
א - בנושא הנזקים המוסריים והכספיים כלפי הועידה החקלאית - התביעה נמצאה ללא כל יסוד.
ב - ההרחקה מהועד - כל הפולמוס מול המאורע לא היה נכון - חובה מוסרית מול הועד לתקן את המכשלה ולהזמין את מר עפרון לעבודת הועד.
ג - החתמת חתימות - התברר כי הנתבע לא החתים נגד התובע והעדים יעידו לזכותו.
ד - כתיבת מכתב לועד העדה נגד התובע כשבו תוכן בלתי מנומס היה מעשה בלתי צודק. המכתב לא נכתב מתוך רצון להעליב אלא כדי לעורר את הועד להגן על שמו וענייניו.
שני הצדדים עוררו התרגזות נפרזה בציבור ועליהם לשלם 25 גרוש מצרי לבית הכנסת (כל אחד בנפרד).
החשד של הנתבע על התובע בקשר עם הוצאת דיבה והלשנה, לא נתברר במשפט זה.

תוצאת ההליך:

​