משפט שלום העברי
ביהמ"ש (ערכאה):
ערעורית
שנה:
999
:מספר ההליך
סוג ההליך:
תל אביב
מקום שיפוט:
צד א':
ד"ר אליעזר חניאל פיקהולץ
ד"ר שמעון בודנהיימר
צד ב':
צ. טרויב
א. גורדון
שופטים:
יקותיאל בהרב
ד"ר מ. דונקלבלום
עו"ד/מיצג צד א':
עו"ד/מיצג צד ב':
שמות העדים:
כבוד/עלבון
נושא:
תאור המקרה:
התובע קבל כי זמן קצר לאחר שפוטר מתחנת הניסיונות, נפגש הנתבע עם יעקב קרול וענה לשאלתו כי פוטר בשל מעילה בתפקידו, השתמטות מתפקידו, התרשלות בעבודה, ניהול סקנדלים ופוליטיקה בתחנה. ההאשמות הללו השפילו את כבודו של התובע ומטרתן היתה להצדיק את פיטורי הזדון שלו. לכן הוא מבקש להעניש את הנתבע בכל חומרת הדין. אחרי מכתבו של הנתבע הסכים התובע שהמשפט יהיה רק בדבר עלבון ולא בדבר הוצאת דיבה.
הנתבע טען כי הדבר היה לפני 8 שנים ומדוע רק כעת תבע אותו התובע? הוא טען כי דיבר רק עם יעקב קרול ואורית פלדמן באופן אישי על הפיטורין ואמר רק שהתובע התרשל בעבודה, הזניח את המעבדה כך ששרר בה חוסר ניקיון. הוא לא דיבר על סקנדלים שהתובע סדר אלא אמר שסביב התובע היו סקנדלים.
לאחר חקירת העדים הסיק בית המשפט כי עדותו של ד"ר בודנהיימר אצל חוקר בית הדין אינה יכולה להחשב בכבסיס לתביעת עלבון אלא רק לאשמה בעדות שקר. בתור בסיס לאשמה יכול לשמש רק המכתב של יעקב קרול. המכתב של יעקב קרול על שיחתו עם ד"ר בודנהיימר יכול להחשב כראיה ולכן לא חקרו אותו כעד. העובדה בה מודה גם הנתבע אודות אי מילוי ההתחייבויות בעבודה אושרה גם על ידי עדי התובע. הוכח ולא הוכחש על ידי התובע כי לא הוגש לתחנה חומר מדעי. התובע לא הכחיש המצאות הלב הקרוש בקערת השופכין, בנושא הלכלוך.
התובע לא אמר במפורש אך ניתן היה להבין כי ההנהלה לא אפשרה תנאי עבודה מסודרת. וזה גרם למריבות והתרגזות. לכן הפסיק לבקר במקום 3 חודשים והייתה הזנחה ולכלוך. עבד עבודה מרובה מחוץ לתחנה ובה לשם רק כדי לקבל משכורת. נוצרו יחסים רעים עם ד"ר וילקנסקי. בית המשפט לא ראה צורך להיכנס לחקירה מדוקדקת על עבודתו של התובע וטיבה. ד"ר בודנהיימר אמר דעתו רק לשני ידידים משותפים בשיחה פרטית ולא הפיץ דיבה ולא הייתה לו כוונה להעליב. לא היה הנתבע מחוייב לבדוק את הפנייות של המקום. עקב כל אלה החליטו השופטים להשיב ריקם את התביעה. התובע הגיש ערעור וביקש להזמין עדים ומומחים כדי לברר שלא היה כל יסוד להאשמות הנתבע, שבעבודתו לא היה לכלוך, ועל כל פנים אין הלכלוך פוגע בטיב עבודתו: שמלא את תפקידו כהוגן והחסיר ביקור בתחנה רק לפרק זמן מצומצם עקב אי הסדרים במעבדה, אבל באותה שעה עבד מחוץ למעבדה והכין חומר נסיונות רב.
בא כוחו של הנתבע טען כי אם איש מדע שואל את חברו מה דעתך על פלוני, למה פטרת אותו והוא מחווה דעתו שהוא התרשל, אין כאן מקום למשפט. רשאי הנתבע להביע בפני חבריו מה חשב בנושא וגם אם אין זה מתאים למציאות, זו רק הבעת דעה בסביבה מצומצמת ואינטימית.
השופטים סיכמו כי לא הובא בפניהם חומר מספיק על התחייבויות מסוימות של התובע במלוי תפקידו לפי משרתו, לפיכך אין בית המשפט יכול לקבוע אם התובע מלא התחייבויותיו או לא.
אולם, החומר שנמצא בתיק המשפט נותן לנתבע יסוד להתרשם ולחוות דעתו כפי שהיה, ביחוד שהדבר נעשה בשיחת חברים ומכירים טובים.
נכון עשתה המדרגה הראשונה שנמנעה מלהיכנס לפרטי השאלה ולא חקרה עדים ומומחים כי כל זה איננו דרוש לגמרי לשם הוצאת פסק דין.
לפי זה החליטו לאשר את פסק הדין בשינוי הנימוקים כנ"ל.
ד"ר שמעון בודנהיימר פטור מתביעה זו.
תוצאת ההליך:
שם מחבר וכותרת כתבה בעיתון:
א"מ / פ-999 / 1515.6
מקור ארכיוני: