top of page

משפט שלום העברי

ביהמ"ש (ערכאה):

ערעורית

שנה:

20

279

:מספר ההליך

סוג ההליך:

ירושלים

מקום שיפוט:

צד א':

מ.

ד"ר משה נאמן

צד ב':

מרדכי כספי

יעקב הפט

שופטים:

שלמה שילר

עו"ד/מיצג צד א':

עו"ד/מיצג צד ב':

שמות העדים:

עדי המדרגה הראשונה (מס' סידורי 727)

כבוד/עלבון

נושא:

תאור המקרה:

התובעת גרה בשכירות בדירתו של הנתבע. היא התלוננה כי אין לה מפתח ועליה לדפוק על דלתו של הנתבע כדי לקבל המפתח. באחד הלילות כששבה מאוחר, עם חבריה, עדיה במשפט, דפקה רבות על דלתו של הנתבע עד שפתח לה ואז אמר לה שהיא אישה המוכרת עצמה לשם פרנסה.
הנתבע הכחיש כי אמר דברים אלה וכי שמע אותה אומרת שאלמלא היה חושך הייתה סוטרת לו. הנתבע טוען כי התובעת קיבלה על עצמה, כששכרה את הדירה, שיחכה לה מפתח אם תגיע עד השעה 10:00 ולא יאוחר ממנה. בנוסף, אמר שהיא קיבלה על עצמה לנהוג ברוח הדת והמוסר כשהיא תגור בדירה אולם היא מדליקה גפרורים ומבשלת בשבת, חוזרת מאוחר מאוד ומתרועעת כנראה עם גברים. הוא לא יכול לתת לה מפתח כי היא יוצאת עם גברים שאי אפשר לבטוח בהם וכבר היו גניבות בביתו.
השופטים דחו את תביעת הפגיעה בכבוד כי לתובעת לא הין הוכחות לחיזוק תביעתה. השופטים החליטו כי התובעת רשאית להישאר בדירתה עד סוף אלול תר"פ ועל הנתבע למסור לה מפתח לאחת מדלתות ביתו או להשאיר לה את המפתח במקום ידוע ובתנאי שלא תשוב מאוחר מ - 10:00 בלילה כדי לא להפריע את מנוחת משפחת בעל הבית. זאת משום שאין רשות לאסור על שכן את הכניסה לביתו אחרי השעה 10:00 בלילה אם אין לכך הסכמה ברורה ומדויקת בחוזה השכירות.
מס משפט בסך של 21 גרוש מצרי חל על התובעת. התובעת ערערה כיון שהנתבע לא קיים פסק הדין של המדרגה הראשונה בדבר המפתח. עוד הוסיפה התובעת כי נודע לה שהלשינו עליה בפי המשטרה החשאית ומרגל חרש עוקב אחר צעדיה והיא חושדת בד"ר נאמן למרות שאין לה הוכחות לכך.
הנתבע מזכיר כי התובעת כנתה אותו נבזה וכי במשפט הראשון ביקש להתחשב בביטול הזמן עקב הזמנתו למשפט 3 פעמים והשופטים לא התחשבו בכך. בנוסף, הוא דורש שהתובעת תוכיח מה שהעלילה עליו בנושא המשטרה החשאית או שיתבע אותה על הוצאת דיבה שהוא מלשין. בנוסף, טוען הנתבע כי הוא כן נותן לה את המפתח כפי שנדרש בספק הדין הראשון למעט פעם אחת. הוא אפילו פעם קם משנתו לכדי לתת לה המפתח.
השופטים אישרו את פסק הדין של המדרגה הראשונה בתוספות הללו:
1. השופטים מביעים צערם כי שני בעלי הדין, בתור אנשים משכילים לא שלטו ברוחם ולא עמדו על גובה המוסדי הדרוש. התובעת לא שלטה ברוחה וכנתה את הנתבע במבטא הפוגע בכבודו בלי צדק. וביחוד הנתבע לא נזהר כראוי בנוגע לכבוד אישה והתבטא בנוגע לתובעת בפני אנשים באופן סתמי, במילים שאפשר להוציא מהן מסקנות הפוגעות בכבודה.
2. בנוגע לענין המפתח אושרה החלטת פסק הדין הראשון כלומר, על הנתבע למסור לנתבעת מפתח לאחת מדלתות ביתו או להשאיר מפתח במקום ידוע ובתנאי שזו לא תגיע בחברה אחרי עשר בלילה כדי שלא להפריע את משפחת בעל הבית משנתה.
3. על התובעת לשלם מס משפט של 21 גרוש מצרי ועל הנתבע לשלם מס משפט של 21 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

שם מחבר וכותרת כתבה בעיתון:

אע"י / 279 / 3987

מקור ארכיוני:

bottom of page